מה זה מנשיר והאם יש מילה כזאת בעברית

כן. "מנשיר" היא מילה תקינה בעברית, וגם כשמדברים על כלב שמאבד פרווה אפשר לומר שהוא אחד מהסוגים של "כלבים מנשירים".

לפי האקדמיה ללשון העברית, בשורשים שפותחים בנו"ן אפשר לעיתים להשאיר את הנו"ן או להבליע אותה.

לכן שתי הצורות "הִנְשִׁיר" ו"הִשִּׁיר" מותרות.

במילים פשוטות: גם "הכלב מנשיר שיער" וגם "הכלב משיר שיער" הן צורות תקינות.

השימוש במילה "מנשיר" אינו מוגבל לבעלי חיים.

למשל, אפשר לומר "העץ מנשיר את עליו בסתיו" או "הצמח מנשיר עלים בתקופת יובש".

בהקשר של כלבים, הכוונה היא לנשירה טבעית של שיער או פרווה ישנים.

זהו תהליך רגיל שבו שערות ישנות או פגומות משתחררות מהפרווה.

כמות הנשירה משתנה מאוד בין גזעים וסוגי פרווה, ולעיתים גם לפי העונה.

לכן הביטויים "כלב מנשיר" ו"כלב לא מנשיר" מתארים בעיקר את מידת הנשירה הצפויה, ולא חלוקה מוחלטת בין כלבים עם נשירה גבוהה לכלבים שאינם מאבדים אף שערה.

כלב מנשיר וכלב לא מנשיר – מה ההבדל בפועל?

כלב מנשיר הוא כלב שהפרווה שלו מתחלפת באופן מורגש, כך ששערות נושרות נשארות על הרצפה, הספה, הבגדים או במברשת.

הדבר בולט במיוחד אצל גזעים בעלי פרווה כפולה, שבהם קיימת שכבה חיצונית ושכבת פרווה תחתונה צפופה.

ארבע דוגמאות מוכרות לגזעים מנשירים:

• גולדן רטריבר – בעל פרווה כפולה שמנשירה לאורך השנה ובכמות גדולה יותר בתקופות של חילופי עונות.
• לברדור רטריבר – למרות הפרווה הקצרה, הוא מנשיר לא מעט, ובתקופות מסוימות הנשירה יכולה להיות משמעותית מאוד.
• רועה גרמני – בעל פרווה כפולה ונשירה קבועה, עם תקופות שבהן כמות הפרווה הנושרת גדלה.
• האסקי סיבירי – ידוע בנשירה משמעותית של שכבת הפרווה התחתונה, בדרך כלל עם תקופות נשירה כבדות במיוחד.

לעומת זאת, "כלב לא מנשיר" הוא ביטוי שימושי, אך ברוב המקרים אין הכוונה לכך שאף שערה לעולם אינה נושרת.

בדרך כלל מדובר בגזעים שהנשירה אצלם נמוכה מאוד, או שהשיער הרופף נוטה להישאר בתוך הפרווה עד שמסירים אותו בהברשה ובטיפוח.

ארבע דוגמאות לכלב לא מנשיר או עם נשירה נמוכה מאוד:

• פודל – הפרווה המתולתלת נושרת מעט יחסית, אך דורשת הברשה ותספורת קבועות.
• בישון פריזה – שיער שנושר נוטה להיתפס בפרווה ולכן כמעט אינו מתפזר בבית, אך נדרש טיפוח שוטף.
• מלטז – בעל שיער ארוך שמנשיר מעט יחסית ודורש הברשה כדי למנוע קשרים.
• שנאוצר ננסי – נחשב לגזע בעל נשירה נמוכה, אך הפרווה שלו עדיין דורשת תחזוקה וגזירה.

חשוב גם לא לבלבל בין נשירה לבין אלרגיה.

אנשים רבים מחפשים כלב לא מנשיר בגלל רגישות לכלבים, אבל האלרגנים אינם נמצאים רק בשיער.

חלבונים שעלולים לעורר תגובה אלרגית נמצאים גם בקשקשי עור וברוק, ולכן אין גזע שמבטיח שלא תופיע תגובה אלרגית.

אם אתם בוחרים כלב, כמות הנשירה היא רק שיקול אחד.

כדאי לבדוק גם את רמת הפעילות, האופי, צורכי הטיפוח, היכולת להישאר לבד וגם ההתאמה החברתית למשחקי חצר ציבורית של כלבים למסגרת או פנסיון כלבים כשצריך.

לעיתים דווקא גזע אשר נחשב כשייך לכלבים מנשירים מעט דורש יותר עבודה שוטפת על הפרווה מאשר גזע כלבים קצר שיער אשר מנשיר יותר.

לסיכום, "מנשיר" היא מילה תקינה, ובהקשר של כלבים אפשר להשתמש גם ב"משיר".

הביטוי "כלב מנשיר" מתאר כלב שנשירת הפרווה שלו מורגשת, ואילו "כלב לא מנשיר" הוא בדרך כלל שם נוח לכלב שמנשיר מעט מאוד.

ההבדל החשוב באמת הוא לא רק אם קיימת נשירה, אלא כמה פרווה משתחררת וכמה תחזוקה נדרשת כדי לטפל בה.